עם קום המדינה, ובמקביל קבלת העצמאות בהודו, הגיעו אל בני שבט מנשה שמועות על הקמת
מדינת יהודים בארץ ישראל. כבר אז פנו במכתב למדינת ישראל ובו בקשה לשמור על קשר, אולם
קשר זה לא התממש. מיד לאחר מלחמת יום כיפור, עם הגעת המידע על המתרחש, שלחו מכתב
לראש הממשלה ובו ביקשו בשנית תמיכת מדינת ישראל בהבאתם לישראל. המכתב הגיע אל הרב
אליהו אביחיל, הוא נסע להודו להכרות עם הקהילה, והחל לעסוק בגיורם והעלתם לארץ.
עמותות ״עמישב״ ו"שבי ישראל" העוסקת באיתור עשרת השבטים עוסקות ביצירת הקשר בין בני
העדה לבין מדינת ישראל. בשלב ראשון, מדובר בשיבה פורמלית ליהדות אשר בסופה גיור כהלכה.
בשלב שני, עלייה לישראל ומציאת מקומות מתאימים לקליטה. ולאחר מכן קיים מעקב צמוד במטרה
לפתרון בעיות ייחודיות.
באלול תשס"ו הגיעו למיזוראם שני הרכבים של בתי הדין המיוחדים לגיור. וכך התגשמה תפילתם
ההיסטורית של בני מנשה: "אחינו הבכור יהודה ימצא אותנו ויחזיר אותנו חזרה לאחינו ולארץ
ישראל". בתום תהליך ממושך של בירורים 218 מבני הקהילה השלימו את תהליך הגיור.
העלייה הממוסדת הראשונה של בני העדה לאחר טקס הגיור הייתה בהתאם לחוק השבות ובשיתוף
עם הסוכנות היהודית, הם עברו להתגורר ביישובים קהילתיים דתיים: בית אל, עפרה, קריית ארבע.
בבית-אל יש קבוצה גדולה של בני מנשה, שעלו לארץ בשנים האחרונות.
העולים מבני מנשה וילדיהם נמצאים בקשיי קליטה רבים ובזכות הפרויקט בוצעו תיקונים בבתיהם
שכללו איטום מפני נזילות, החלפת מטבח ושירותים וצביעה.